במחקר נטורליסטי שנערך לאחר מלחמת לבנון השנייה (Lahad, Farhi, Leykin & Kaplansky, 2010), נבחן מדגם של מטופלים הסובלים מ-PTSD שטופלו ב- SEE FAR CBT לעומת אלה שטופלו ב-EMDR. המחקר נעשה בכוונה לתקף את יעילות שיטת ה-SEE FAR CBT אל מול שיטה שיעילותה מוכרת ומוכחת במספר רב של מחקרים. המטרה היתה לראות אם השיטה החדשה יעילה באותה מידה בהפחתת תסמינים ובאיזה תחומים של הטראומה.

נתוני המחקר נאספו מהיחידה לטיפול קליני במרכז משאבים המטפלת בנפגעי פוסט-טראומה. אוכלוסיית המחקר כללה 42 מבוגרים (טווח גילאים 20-83, גיל ממוצע 50.6 (סטית תקן = 15.94)) אשר נטלו חלק בטיפול לאחר היחשפותם לאירועי מלחמת לבנון השנייה המטופלים מילאו שאלון דיאגנוסטי של הפרעת דחק פוסט-טראומתית (Posttraumatic Diagnostic Scale (PDS; Foa et al.,1997- לפני הטיפול ולאחריו. 

במחקר נבדקו ההבדלים בהפחתת תסמיני PTSD באמצעות שיטות הטיפול EMDR ו-SEE FAR CBT תוך חלוקה לשלושת אשכולות התסמינים המוכרות של  PTSD (חודרנות, הימנעות ועוררות יתר). לאחר שלא נמצאו קשרים בין מגדר וגיל לעוצמת תסמיני ה-PTSD וכן לשיעורי השיפור בתסמינים לאורך הטיפול, נערכה בדיקה על מנת לקבוע האם שתי הגישות הטיפוליות נבדלו אחת מהשנייה ביעילות הפחתת תסמיני ה- PTSD. נמצא כי בתחילת הטיפול ובסיומו, הקבוצות לא נבדלו בעוצמת המצוקה, אולם שתיהן הפגינו הפחתה משמעותית ומובהקת בעוצמת התסמינים בין תחילתו וסיומו של הטיפול. קבוצה מצומצמת יותר של נבדקים אשר מלאה את שאלון ההערכה כשנה לאחר סיום הטיפול הראתה כי רמת התסמינים נשארה יציבה במהלך השנה שלאחר החלמתם (איור 1). אף על פי שהנטייה של מטופלי ה SEE FAR CBT להחלמה נראית כממשיכה ואף יורדת. מסקנות המחקר מציעות כי שתי השיטות יעילות בטיפול ב-PTSD וכי SEE FAR CBT הינה שיטה השווה ביכולתה להקל על מצוקתם הנפשית של הסובלים לגישה טיפולית קיימת מבוססת מחקר. 

בעוד מרבית המחקרים שבחנו את יעילותם של פרוטוקולים לטיפול בטראומה נפשית הסתמכו על מקרים של מטופלים שחוו אירוע טראומתי שתם ונשלם (למשל Cloitre, 2009), מעטים המחקרים אשר בחנו את היעילות של פרוטוקולים להפחתת PTSD בתנאים של טראומה מתמשכת - בפרט ילדים. 25 ילדים (גילאים 8-13, ממוצע: 10.11 (סטית תקן: 1.02)), (72% בנים) אשר מתגוררים בשדרות והסביבה השתתפו ב 13 מפגשים טיפוליים במהלכם הועבר פרוטוקול ה- SEE FAR CBT המותאם לילדים. ילדים אלו הושוו לקבוצת ביקורת מותאמת בחומרת תסמיני המצוקה הפוסט-טראומתיים לילדים אחרים משדרות שנטלו חלק במחקר קבוצתי שבדק את היעילות של התערבות קבוצתית בית ספרית מבוססת CBT.


שתי קבוצות הילדים מילאו שאלונים מותאמים להערכת עוצמת תסמיני מצוקה פוסט-טראומתית (CPSS; Foa), תסמינים גופניים, חוסן נפשי (Ego Resiliency; Block & Kremen, 1996) ומסוגלות עצמית (GSES; Zeidner, Schwarzer & Jerusalem, 1993). ממצאי המחקר מראים כי בעוד בנקודת הזמן הראשונה בה נמדדו הילדים לא היה הבדל משמעותי בעוצמת תסמיני ה-PTSD (כל הילדים הפגינו רמה קלינית של PTSD), בנקודת הזמן השנייה (לאחר הטיפול או ההתערבות הבית ספרית) ילדים אשר השתתפו בטיפול ה-SEE FAR CBT הציגו רמות נמוכות יותר (40%) של PTSD  לעומת הילדים שהשתתפו בהתערבויות הבית ספריות (55%) (ראה תרשים 2). בנקודת הזמן השלישית (כחצי שנה לאחר סיום הטיפול), ילדי קבוצת SEE FAR CBT הציגו רמות PTSD נמוכות אף יותר (28%), זאת לעומת 65% נבדקים עם PTSD בקבוצת ההשוואה. מעבר לכך, ההבדל המשמעותי ביותר שנמצא בין הקבוצות הינו בהפחתת התסמינים מאשכול החודרנות. יחד עם השיפור בתסמיני ה- PTSD, שתי הקבוצות הפגינו הפחתה משמעותית גם בתסמינים הגופניים ודיווחו על פחות כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, בעיות שינה ובעיות בריאות שונות אחרות. 

חקר מקרה שנערך  (Chervets, Lahad & Leykin, 2011) עם יוצא צבא ישראלי שלחם במלחמת יום הכיפורים וסבל מ-PTSD כרוני, הראה כי בסיומם של המפגשים חלה הפחתה בתסמיני ה-PTSD ותסמיני דחק שונים (BSI; Derogatis, 1975). התרשים משמאל המציג כיצד יחידות המצוקה הסובייקטיביות של המטופל (SUDS) משתנות בעיקבות הטיפול, מראה כי בעוד שב-3 הפגישות הראשונות של השחזור ב-FR חלה ירידה, בפגישה 4 מופיעה עליה (צפויה בהרבה מאוד מקרים) והתמדה בפרוטוקול והמשך התהליך מוריד את הSUDS- ככל שתהליך השחזור במרחב הפנטסטי מתקדם.